<h1>תניא רבתי סימן כ"ג</h1>
<h2>דף מ.</h2>
ומה שנהגו לבצוע על המלח. פירשו הגאונים ז"ל, לפי שהשלחן נקרא מזבח. כדכתיב (יחזקאל מא) המזבח עץ שלש אמות גבוה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ. וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. מה מזבח מכפר אף שלחן מכפר. וכתיב במזבח (ויקרא ב) על כל קרבנך תקריב מלח. ואין הבוצע ולא שאר המסובים רשאים לספר לאחר שבצע עד שיטעמו. ואם הפסיק ושח בדבר שאינו צורך ברכה צריך לחזור ולברך, ואם אין חוזר ומברך הויא ליה מוציא שם שמים לבטלה ואוכל פרוסה בלא ברכה. מצאתי בשם הר' אביגדור כהן צדק שאמר בשם הר' שמחה רבו ז"ל, שצריך אדם לאכול פת שבצע להמוציא קודם שיאכל פת אחרת בסעודתו כדי שיאכלנה לתאבון.
<h2>דף מו.</h2>
הבוצע צריך שיבצע בעין יפה. ומשולי הפת, ממקום שנאפה יפה והיטב. וצריך הבוצע שיבצע בשתי ידיו בעשר אצבעותיו, ולמה בעשר אצבעותיו, כנגד עשר מצות הנוהגות בתבואה עד שלא תבוא לידי לחם. ואלו הן. (ויקרא יט) לא תזרע כלאים. (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. לקט. שכחה. פאה. מעשר ראשון. מעשר שני. מעשר עני. תרומה. חלה. כך מפורש במסכת חלה בירושלמי. ויש סומכין על עשר תיבות שבפסוק (תהלים קד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ. וכן בברכת המוציא יש עשר תיבות.
<h2>דף מז.</h2>
מה שנהגו לומר העם ברשות רבותי להמוציא, וסברו מורי לכוס. מצאתי בשם רבינו קלונימוס הזקן ז"ל, לפי שאחד מוציא ידי חובת כל המסובין בברכת המוציא. ויש לו ליקח רשות מהן שהוא רוצה להוציאן ידי חובתן וברשותן. וסברו אין צריך לומר שהרי בית הבליעה פנוי ואין עוסקים לא באכילה ולא בשום דבר אלא דעתם לאכילה משנטלו. אבל כשאוכלין אין בית הבליעה פנוי ועוסקין באכילה, לפיכך הוא צריך להסבירם שיענו אמן ויצאו בה ידי חובתן. ורשות אין צריך ליקח מהן, לפי שכבר הרשוהו להוציאן ידי חובתן בברכת המוציא, וכמו כן רצונם שיוציאם ידי חובתן גם הוא ולא אחר. ובשם החבר רבי בנימן ברבי אברהם הרופא ז"ל מצאתי, מה שאומרים ברשות רבותי להמוציא, לפי מה שאמרו רז"ל שהבוצע הוא פושט ידו תחלה. והן אינן רשאין לטעום עד שיטעום המברך תחלה. על כן הוא נוטל רשות כדי שלא יראה כרעבתן, כלומר לא משום רעבתנות אני בוצע כדי לטעום תחלה אלא על רשותכם. על כן משיבין לו ברשות שמים, כלומר אין בזה משום רעבתנות אלא כדין וכהלכה אתה עושה: ובשם רבינו האי גאון ז"ל מצאתי. שנים שבאו לאכול כאחת. המברך נוטל רשות מחבירו דרך כבוד ואומר ברשות רבי או ברשות מרי. ואם הם שנים או יותר חוץ מן המברך אומר ברשות רבותי או ברשות מורי. והן עונים ברשות שמים. שכך שנינו במסכת ברכות (נה.), (שמות לא) ראה קראתי בשם בצלאל. אמר הקב"ה למשה, משה הגון עליך בצלאל. והשיב לו משה, אם לפניך הגון ולפני ישראל הגון לפני לא כל שכן. וישראל השיבו לו למשה כשאמר משה להם (שם לה) ראו קרא ה' בשם בצלאל, אמרו לפני הקב"ה ולפניך הגון לפנינו לא כל שכן. ובשעה שנתמנה על המשכן כולם הסכימו לגדלו על כך. וכן בסעודה כל בני המסיבה בוחרין להם את הכהן או את החשוב לברך ואומרים לו ברך, כלומר אתה נאה והגון לפני הקב"ה לברך וכל שכן לנו. והוא אומר ברשות רבותי, כלומר זה איני יודע אם אתם מסכימים שהקב"ה מסכים עמכם. והם משיבין ברשות שמים, כלומר לכך אנו מסכימים שיסכימו מן השמים שנאה והגון אתה לפנינו. עד כאן דברי הגאון ז"ל.
